פואר "שֶׁאֵן" מיושן "עצים גבוהים מהר נאנואו", 2000 (חתיכה)

הר נאנואו (南糯山) הוא אחד מאזורי התה המפורסמים של מחוז מנחאי שבסישואנבנה. זהו אזור תה עתיק שבו מגדלים תה כבר למעלה מ־800 שנה. באזור נמצאת גם הכפר באן־פן (班盆) וכפרים עתיקים נוספים של בני עם הדאי, שאצלם התה היה חלק מהתרבות עוד הרבה לפני שפואר נכנס למסחר. האקלים חמים ולח, עם ערפילים קלים ויערות צפופים. האדמה עשירה, אדומה־חרסיתית ובעלת תכולת מינרלים גבוהה — והיא מעניקה לתה מנאנואו את טעמו העמוק והמתק־דבש האופייני.

המונח 乔木 (צ׳יאו מו) אינו מציין זן, אלא את צורת הצמיחה של עץ התה — עצים גבוהים וישרים הגדלים באופן חופשי, לא גזומים לשורות של מטעים. עצים כאלה מבוגרים יותר, שורשיהם עמוקים יותר והם סופגים יותר מינרלים מהאדמה. בנאנואו גילם של עצים כאלה נע בדרך כלל בין 70 ל־150 שנה ולעיתים אף יותר. הם גדלים בגבהים של 1200–1700 מטרים, בלב היער שבו הצל והלחות יוצרים מיקרו־אקלים ייחודי.

תה זה נקטף ונדחס בשנת 2000, ועבר תהליך התיישנות טבעי ואיטי שבמהלכו הרכיבים הירוקים התרככו והניחוח הפך לחמים, עצי ובעל נגיעות של דבש ותבלינים.

קטיף: מחוז יונאן, סין, 2000.

שיטת בישול: לשבור חתיכה קטנה מהכבישה, יכול לטחון אותו לעלי תה. שטפו את התה (שפוך כמות קטנה של מים חמים, סנן מיד), ואז לחלוט: 2 גרם ל-100 מ''ל, 95-100°C, דקה אחת. ניתן לחלוט 3-4 פעמים, להגדיל זמן הבישול כול פעם.